<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי ינאי תנא</h1>
<h2>דף טז:</h2>
שנינו במסכת אבות פרק בן זומא [פ"ד מי"ד] רבי ינאי אומר אין בידינו שלות רשעים ואף לא יסורי צדיקים. פירוש אין אנו יכולים להחזיק עצמינו כרשעים גמורים שהרי אין בידינו שלות רשעים גמורים. וראייה לדבר [תהלים ע"ג] הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל וגו' וכל אותו המזמור. וגרסינן נמי בברכות פרק הרואה [ס"א ע"ב] אמר רבא לא נברא עולם הזה אלא או לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים, וכגון אחאב בן עמרי. ואף לא מיסורי הצדיקים. ובצדיקים גמורים אין להחזיק עצמינו שהרי אין בידינו יסורי צדיקים, שאין כח בנו לעמוד בדקדוקי עניות כרבי חנינא בן דוסא. כמו שכתבתי למעלה בסדר חנינא. ובפרקא דחסידי [תענית כ"ד ע"ב] כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. ולמעלה כתבתי שניסה בכמה נסיונות. כך שמעתי ממורי הרב אברהם בן שמואל. ופירוש אחר שמעתי אין בידינו שלות רשעים. מפני מה יש רשע מאריך ברשעו [קהלת ז'], לרעתו ויבא בכלח אל הקבר. לא יסורי צדיקים, יש צדיק אובד בצדקו [שם], ובחצי ימיו יפטר לגן עדן ולא אכל בטובה. (וכל) [ועל] ההיא דקידושין פ"א [ל"ט ע"ב] דכל העושה מצוה אחת מטיבין לו יש לעיין. וכן ההיא דברכות [ז' ע"א] הודעני נא את דרכיך.
ורבי ינאי זה, הוא רבי ינאי דגרסינן בסנהדרין פ"א [י"א ע"א] ת"ר אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים וכו' עד אבל עושין אותן סעד לשנה הבאה. כיצד רבי ינאי אומר משום רשב"ג מהודעין אנחנו לכון דגוזליא ואימריא דעדקין וזימנא דאביבא לא מטא, ושפרת באפייי ובאנפי חבראי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין. והפירוש כך הוא, כשהיה הבית עומד יבנה במהרה בימינו, כיצד היו מודיעין לישראל שאותן סימנין סעד לשנה לעבר. ופירש רבי ינאי משם רשב"ג שכך היה הנשיא כותב איגרות ושולח ומודיע את חודש העיבור. ולא שרשב"ג כך עשה שהרי כבר בימיו חרב הבית יבנה במהרה בימינו. ומעשה דר"ג אביו שציוה לכתוב שלוש [איגרות] ליוחנן הכהן הסופר וכתב ושפרת מילתא באנפנא והוסיפו על שתא דא תלתין יומין. ואף הוא היה בזמן החורבן, יש לומר שקודם החורבן היה. ואע"פ שקטן היה. כך שמעתי אני הסודר פירושו.
וליתא כלל, דהא מסקינן התם תא חזי [מאי איכא] בין תקיפי קמאי לענוותני בתראי. וקא מסיק דילמא בתר דעברוהי מנשיאותיה נכתבו איגרות הללו על דרך ענוה וכבר נחרב הבית יבנה במהרה בימינו. אם כן למה היו עושין סעד. והרי לא היו קריבין לא קינין ולא פסחים ולא שום קרבן.
ונראה לי אני הסודר, שכל שעה היו מצפין שיבנה הבית, כההיא דסוטה [כ' ע"א] ובעירובין [י"ג ע"א] שרבי ישמעאל ציוה את רבי מאיר שהיה כמה שנים אחר החורבן, שלא להטיל קנקנתום לתוך הדיו מפני (שיכול) [שיוכל] למחוק פרשת סוטה הכתובה בתורה ולהשקות את הסוטה. ואע"פ שהיה כמה זמן לאחר החורבן אסר לו. ורבי יוחנן בן זכאי הפסיק מים המרים [סוטה מ"ז ע"א]. וגבי יום הנף נמי אמרינן מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלינן [ר"ה ל' ע"א]. וכן לענין ביצה [ביצה ה' ע"ב]. וכן לענין מעשר בהמה גרסינן בבכורות [נ"ג ע"ב] בפרק מעשר בהמה, בתחלת הגמרא דנוהג בפני הבית ושלא בפני הבית. ופרכינן אי הכי אפילו האידנא נמי. ושקיל וטרי עד דמסיק אפשר דשדי מומא בכוליה עדריה. ומשני במהרה יבנה בית המקדש ובעינן בהמה הראויה להקרבה וליכא.
והכי נמי גרסינן במסכת תעניות פרק סדר תעניות [י"ז ע"א] כל כהן שאינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים שם אסור לשתות יין כל השנה. ומסקינן רבי אומר אומר אני שכהן אסור ביין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן. ומסקינן אבל רבנן מיסר אסרי לכהנים לשתות יין לעולם מאי טעמא מהרה יבנה ב"ה ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא. ובעירובין בפרק מי שהוציאוהו [מ"ג ע"א] האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וימים טובים ואסור לשתות יין כל ימי החול. ושבת וימים טובים מפרש התם אמאי מותר. מיהו כל יום ויום היו מצפין לעיקבות המשיח ולישועה ולנחמה.
ויש להזכיר ולעיין ההיא דקידושין שלהי פ"א [ל"ט ע"ב], כל העושה מצוה אחת יתירה על עונותיו מטיבין לו וכו' עד הא מני רבי עקיבא היא דאמר שכר מצות בהאי עלמא ליכא. וכן ההיא דמסכת הוריות (פ"ב) [פ"ג] [י' ע"ב] דדרש רבא אשריהון לצדיקים שמגיע עליהם בעולם הזה וכו' דצדיקים דאכלי תרי עלמי וכו'. ובההיא דברכות פ"א [ה' ע"ב] לא הכל זוכין לשני שולחנות. ויש כמה צדיקים גמורים שנהנו משני שולחנות כרב חסדא דחיה תשעין שנין ואכילתו לחם סמידא ושיתין הילולי. מיהו עולם שלם [איננו] בלי תכלית יסורים כההיא דערכין [פרק] יש בערכין [ט"ז ע"ב] תני דבי רבי ישמעאל כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו, כדמפרשי אמוראי התם שלא היה (לבוש) [יכול ללבוש] בגדיו או שביקש למזוג בצונן או בחמין או נהפכו לו חלוקו, או להושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים, בכי האי גוונא אין צדיק בארץ אפילו גמור שלא בא לידו בתוך הארבעים [יום] באחת מאלה. ורשעים גמורים אין עולה בידם כלל [אחת] מאלו, כמו של עולם הבא שהוא שלם ומלא לצדיקים, דוגמתן עולם הזה [לרשעים גמורים].
